<h1>שו"ת הר"י מיגש סימן קכ"א</h1>
<h2>דף ע:</h2>
[שטר כיס היוצא על היתומים כו']. ואם תשאל והא אמרינן שטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה. ונתנו טעם לזה באמרם מיגו דאי הוה אבוהון קיים הוה אמר נאנסו ומיפטר וע"כ חייבנו אותם בחלק שהוא על הלוה בתורת מלוה ובשבועה ואין אנו מחייבין אותם בחלק השני שהוא עליו בתורת פקדון לפי שאנו מחוייבים לטעון בעד היתומים שאלו היה אביהם קיים ותבעו בעל השטר בסך הכתוב עליו והיה טוען טענות בפקדון היה נאמן בשבועה וכן אם טען פרעתי על עיקר אמרם המפקיד אצל חבירו בשטר א"צ להחזיר לו בשטר. וג"כ בנדון שלנו היה לנו לטעון בשטר זה בסך הכתוב לראובן מורישם על המשכונות ונגבה אותו להם מנכסי שמעון ובשבועת היורשים שלא פקדנו אבא כו' מחמת שאבדו המשכונות או שנגנבו שלא באונס. תשובתך שאין אנו טוענים בעד היתומים במה שהי' אפשר לאביהן לטעון אם היה נמצא אלא במה שרוצים להוציא מתחת ידי היתומים כמו שטר כיס וכיוצא בו משום דלא מפקינן ממונא מתותי יד יתמי מספיקא אבל בממון שרוצין הם להוציא מיד אחרים לא ניתן אותו להם מספיקא לפי שכמו שאין לנו להוציא ממון מתחת ידם אלא בראיה ברורה כן לא נוציא להם ממון מיד אחרים אלא בראיה ברורה על עיקר מה שאמרו לא מפקינן ממונא מספיקא ודין היתומים ושאר העולם שוה.
<h2>דף קסח:</h2>
וכן קריעת השטר העיקרי על צד הפשרה אחר שלקח הטופס ממנו היתה בהכרח האונס הנזכר. אם עדי הטופס מעידים עדות ברורה שנתקיים השטר העיקרי בפניהם קודם שנקרע קיום שלם ר"ל בבית דין ושנקרע מהכרח האונס הנזכר אז יעמוד הטופס הנזכר במקום השטר העיקרי ואם לא יעידו כך אין בו תועלת ואעפ"כ הפשרה בטלה ותחזור תביעת אחיות לוי ליהודה היורש כדין מלוה ע"פ כמו שאמרו בשטר מחוק איזהו קיומו אני פב"פ הוציא [על] פב"פ שטר מחוק לפנינו ופ' ופ' עדיו אם כתוב בו הוזקקנו לעדותם של עדים ונמצאת עדותם מכוונת גובה ואין צריך להביא ראיה ואם לאו צריך להביא ראיה.
